העובד מעבר לים והציפור המדברת

/
/
/
296 Views

זה היה בשנת 1973 כאשר הפיליפינים הגיעו לראשונה לסעודיה. במהלך השנים הללו, סעודיה הפכה ליעד העבודה של OFWs (עובדי פיליפינים בחו"ל). עם כלכלה משגשגת ושכר גבוה המוצע, הפחדים והדאגות לא יכלו עוד לעצור את הפיליפינים לחפש שטחי מרעה ירוקים יותר בחו"ל.

ליאו, פיליפיני חרוץ, בעל אוריינטציה משפחתית החליט לנצל את פרישתו המוקדמת והגיש בקשה דרך סוכנות לעבוד בסעודיה, למרבה המזל הוא התקבל לעבודה בחברה המוכרת כאחד ממפעלי ההתפלה הגדולים במזרח התיכון.

הם היו עשרה פיליפינים שהגיעו לעבודה באותה חברה. ליאו זכר את העקרונות שיש לפעול לפיהם בעת טיול בערב הסעודית שאם יביאו הרגלים רעים ישנים, הם לא צריכים לבוא למקום הזה. יש לציית לחוקים שלהם ולהראות כבוד לתרבותם, ולא תפגשו שום צרות.

כשהגיעו לשדה התעופה בריאד, הם התקבלו בברכה על ידי נציגי החברה והובילו אותם לחברת תעופה פנים פנים שתביא אותם לדמאם. זה היה יעד מעייף מאוד בהתחשב בתנאי מזג האוויר היה כל כך לח. עם הירידה מהמטוס הם ליוו לאוטובוס שיביא אותם לאתר המפעל. רובם כבר ביקרו בערב הסעודית, אבל עבור ליאו זו הייתה הפעם הראשונה שלו לנסוע למדינה זרה. אף אחד לא יודע שזה היה יום ההולדת של ליאו כשהם הגיעו למקום הלינה. בהתחלה הם היו מרוצים מהעובדה שהם היו עם חבריהם הפיליפינים, כשהם חברים וכולם נשארו בדירה הזמנית, והם היו רק לכמה ימים כדי להיות ביחד, ובהמשך ישלחו לדירה שאמורה להיות. מאוכלס למשך שארית שהותם היה רגע עגום. ליאו ופיליפיני אחד שאותו פגש במהלך ההתמצאות לפני היציאה בפיליפינים הפך לחברו הקרוב ביותר. זה היה חודש אוגוסט שבו הלחות הייתה בקנה מידה גבוה כאשר ליאו וחברו חיפשו את דירתם. מצב הסביבה היה לח, ובאופן בלתי צפוי ברכו השמאלית של ליאו פגעה בכאב ללא שליטה. ליאו כמעט לחץ את רגליו רק כדי לתקן את הכאב. שני הפיליפינים המשיכו ולא רצו לעכב את החיפוש אחר דירתם; מה שהקשה היה שמספר הבתים היה מבלבל מכיוון שהוא לא תואם את רצף הבתים.

כשהם זיהו את דירתם, הם היו אסירי תודה והם התקבלו בברכה על ידי חבריהם הפיליפינים. בדירה היו עוד שלושה פיליפינים שיתגוררו איתם. ליאו קיבל את המציאות שלחיים עם אחרים שלא היו קשורים לדם יהיה קשה להשיג חברות עם אחרים.

חודשים רבים עברו והפכו לשנה. ליאו קיבל את העובדה ששאר השהות שלו תהיה ריקה ואת האמת הכואבת של תקשורת בלתי מוחשית עם יקיריהם. אבל בכל החדשות היותר מעוררות התפעלות שהעניקו את הכבוד הטוב ביותר לקיומו של ליאו היה המידע החיוני שבישרה אשתו כי ליאו יהפוך בקרוב לאב. בהתרגשות בלתי מבוקרת של ליאו, הוא סיפר זאת לכל בני הבית שלו והכריז שכולם יהיו הסנדק של בנו, בזמן שכולם נענו, הם חלקו את המשתה שליאו הכין.

רק אחרי שנה וחצי, חברו של ליאו לא לקח את זה כל כך טוב להישאר זמן רב יותר במחלקה המיועדת לו ולא להרבה זמן; חברו של ליאו יצא לחופשה ולא חזר. רק ארבעה פיליפינים נותרו בדירה ההיא. ורק אחרי שלוש שנים פיליפיני אחר התפטר ועבר לחברה אחרת עם שכר גבוה והטבות אטרקטיביות יותר. מהחמישה המקוריים עכשיו ועד שלושה פיליפינים בלבד שנשארים בדירה. לאחר שבע שנים, בן בית אחר החליט להצטרף לפיליפיני אחר בדירה אחרת ועבר לשם באופן קבוע. כעת נותרו בדירה רק ליאו ועוד פיליפיני בשם רולי. בחשבונו של רולי שהוא יפרוש בקרוב, רק ממתין עוד שנה ורק ליאו יישאר בדירה. רולי העדיף להשאיר זיכרון טוב לליאו והוא למד שלליאו לא קל להסתדר עם מישהו שיש לו נימוסים רעים; הוא החליט לרכוש ציפור מיינה ותכנן לאמן אותה לדבר. הוא לקח צאצא אחד שנפל מהקן שלו ומיד אחז בו וברח ממרדף אמו. הוא הביא אותו הביתה, הכניס אותו לכלוב, אבל ככל הנראה, ציפור המינה לא נמנעה מביתה החדש. רולי השתדלה מאוד לנחם את הציפור, נתנה לה מים ומזון לצרוך אך הציפור לא הגיבה לחסד ולבסוף מתה מסירוב מכוון לאכול את מזונה.

זה היה הניסיון הראשון לאכסן ציפור בתוך הדירה. רולי לא ויתר על מציאת ציפור מינה אחרת, הוא חיפש שוב תינוקת אחרת של מינה, ומישהו לימד אותו שקל ללמד שפה של גוזלת אפרוחים. יום אחד, כשרולי פתח דלת המובילה למרפסת, הוא ראה מעוף מהיר של ציפור מיינה, כשהביט סביבו בכל אזור מרוצף במרפסת, ממש בראש הדלת היה זרד, עלים ועשבים שנאספו. יוצרים קן ריק בצורת כוס. רולי התחילה לחשוב שבכל זמן ציפור המינה תחזור ותטיל את הביצים. לרולי לקח זמן לחכות עד שאחרי שבוע הוא העיף בשקט מבט חטוף בקן בזמן שציפור האם לא חיפשה מזון כדי להאכיל את הגוזל שלה. רולי הופתעה לגלות אפרוח קטנטן לא יציב. רולי החליט להוציא את הגוזל מהקן שלו והכניס אותו לחדרו. הפעם רולי שינה את גישתו בטיפול בציפור החדשה. כל יום היה יושב ליד הכלוב והיה מדבר עם הציפור, הוא אפילו הוציא את הציפור מהכלוב שלה והסתובב חופשי בתוך הדירה; הוא גם שם מראה כדי לשקף את דמותה והערימה אותה להיות עם ציפור אחרת. התינוק החדש פיתח את כנפיו ומבנהו והכיר את הציפור לאריה. ליאו התחיל להתיידד עם הציפור ובכל יום הוא היה מציג מילים פשוטות לחיקוי הציפור. בבוקר, ליאו היה מברך את הציפור "בוקר טוב" ועם יציאתו, ליאו היה אומר "להתראות". ליאו נתן לציפור לדעת את שמה, בכל שיחה, הוא היה אומר "היי מינא" ומצביע על הציפור, "שמך" ומצביע על עצמיותו, "אני אריה".

כל יום זו הייתה השגרה עד שהציפור הכירה את כל אלה. זה היה כאילו עוד שותף לדירה בא למלא אחווה. ליאו התחיל להרגיש שאננות עם החבר שזה עתה נמצא. הדירה הייתה מלאה בכיף עבור שלושת השותפים. מיינה הורשה להסתובב בדירה ובכל פעם ששני הפיליפינים יעזבו וישתתפו בתפקיד לעבודה, הם יספקו מזונות למינה. לאחר שנה אחת, רולי הגיע לגיל הפרישה והגיע הזמן לצאת. ליאו ורולי הבטיחו שהם יראו זה את זה כשיחזרו לפיליפינים. הרגע הזה היה כל כך עצוב; ליאו ליווה את רולי לשדה התעופה ונפרדו. ליאו חזר לדירתו בהרגשה ריקה ובודד לגמרי, אבל כל הבדידות הוקלה על ידי קולה של מיינה שבירכה אותו "שלום ברוך שובך", והמשפט הזה גרם לליאו להתעורר שוב לחיים עם כל כך הרבה תקווה לקיים זוגיות משתוקקת. לליאו יש עוד שלוש שנים לשמור לפני פרישתו הצפויה, עם בת לוויתו מיינה, הוא הפך כל יום לשגרתי ומעניין יותר עם הצבת משפחה משוחחת בצד השני של הטלפון או שיחת הווידאו, זה עשה לו מאבק יומיומי של געגועים הביתה לעניין הזניח. אחרי שנה, שנתיים ושנה שלישית ושנה אחרונה עבור ליאו, הגיע הזמן לפרישה המיוחל לו ביותר ולהתאחד שוב עם אהוביו הייתה גם הרגשה של מלנכוליה לאירוע כזה שגם הוא ייפרד מחברתו ציפור myn. השעה הייתה שלוש אחר הצהריים, כל התיקים היו ארוזים ומוכנים ליציאה. ליאו אחז במינה בפעם האחרונה ולחש לציפור, "תודה לך ידידי, על השנים שיצרנו קשר טוב אחד עם השני, אבל הגענו לנקודה של חיינו שאנחנו צריכים להיפרד ולומר להתראות, שנינו מיועדים להיפגש ולהגשים את החלומות שלנו, את המטרה שלנו ובעיקר למצוא מה האושר באמת אומר לנו, באתי לבחור אותך ולהיות בן לוויה שלי ואתה במקרה קיבלת את העובדה שהייתי צריך אותך, וב השיבה נתנה לך מתנה שלציפורים אחרות לא תהיה וזו הייתה היכולת לדבר, לשמור על הכישורים האלה כייחודיים רק בשבילך ואולי זה יחזיק את התקשורת שלנו בחיים שוב, מי יודע אולי ניפגש שוב, כי אלוהים הוא כל כך אדיב לעשות הכל אפשרי, מי יודע". ציפור מיינה הרכינה את ראשה ואמרה, "להתראות" "אני אתגעגע אליך."

ליאו החזיק את מיינה ועיסה את ראשה השחור עם הברדס ושניהם הלכו למרפסת שבה היו עצים רבים, וליאו הניח את ידיו המחזיקות את המינה מחוץ לחלון ושיחרר בעדינות את מיינה מידיו ונופף לשלום.

ליאו הרים את כל המזוודות, עוד פעם אחת הסתכל סביב בכל פינה בדירה בה הוא גר כמעט 20 שנה וירד במדרגות, אבל ממש ברגע שהוא ייכנס למכונית, הוא שמע צווחות של מיינה. ממש מעל גג הדירה, שוב הניף ליאו את ידיו אל מיינה ונכנס לתוך המונית. ליאו ראה את מיינה עפה מסביב ושוקלת עוד פעם את המקום ואז נעלמה לחלוטין.

במסע החיים שלנו, ליווה אותנו מישהו ואיפשהו בנסיבות מדהימות על ידי מישהו בלתי צפוי שבמחוות הטובות של היוצר הגדול שלנו נשלח אלינו למטרה מסוימת.



Source by Noel Nicolas Villarosa

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר.

This div height required for enabling the sticky sidebar
Copyright at 2022. www.abibiki.com All Rights Reserved